החלטה בתיק ת"א 37387-06-13

1.      העניין שבפני, בקשת התובע למתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט, בנוגע לתובענה אשר עילתה נובעת מביצועה של עוולת פרסום לשון הרע, ע"ס 300,000 ש"ח.

2.      על פי המתואר בכתב התביעה, הנתבעים היו שותפים לפרסום אשר מהווה הוצאת לשון הרע בהקשר של התובע, במסגרת שידור רדיופוני של תכנית רדיו העוסקת בהיכרויות, ובמסגרת זאת טוען התובע לנזקים בהיקף של 300,000 ש"ח, כתוצאה מדברים אשר נאמרו במסגרת אותה תכנית רדיו. 

3.      התובע פנה וביקש לקבל פטור מתשלום אגרת ביהמ"ש, לדבריו הינו בן 55, גרוש ואב לארבעה ילדים (אחת מהם קטינה), אינו עובד כיום ומתקיים מקצבת המוסד לביטוח לאומי בסך 2,000 ש"ח, ולדבריו מצוי הוא בתחילת הליך לקבלת דמי אבטלה. עוד מוסיף התובע כי הינו מתגורר בשכירות במושב, ולפני כחמש שנים הוכרז כפושט רגל והופטר מכלל חובותיו. התובע מציין כי רכושו דל, ואין לו קרובי משפחה עליהם יוכל להסתמך בתובענתו, ולכן לא יוכל לעמוד בתשלום אגרת ביהמ"ש.

4.      הנתבעים 1, 2 ו-4 השיבו לבקשה בהתאם להחלטתי מיום 18.6.2013, אשר קצבה 30 ימים למתן תשובה. אציין כי באותה החלטה לא הוריתי כי ימי פגרה יבואו במניין הימים, ולכאורה לנתבעת 3 נתונה הזכות להשיב לבקשה עד ליום 4.9.2013, ואולם סבורני כי מבחינה מהותית, די בתשובות יתר הנתבעים על מנת להתייחס לבקשה לגופה.

5.      על מבקש פטור מאגרה לפרוש בפני בית-המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי, ולהוכיח כי עשה נסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת בית-משפט מצדדים שלישיים (ר': רע"א 1877/04 באמונה חברה לניהול נאמנות והקדשות בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]). על מבקש הפטור להתכבד ולהיכנס לפרטי רכושו והכנסותיו ולהציג בפני בית המשפט את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, במטרה לשכנע את בית המשפט בחסרון כיס שאינו מאפשר לו לעמוד בתשלום האגרה מחמת עוניו (ר': בש"א 6669/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו]).

6.      בענייננו, התובע הראה, לגישתי, כי הוא נעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה, בהפנייתו למקורות הכנסתו שהינם דלים ביותר, ולהיעדר נכסיו - בין היתר הליך פשיטת הרגל או העובדה כי הנ"ל מצהיר שאינו עובד כיום והוא נטול הכנסה למעט קצבת המוסד לביטוח לאומי. הליכי פשיטת הרגל מעידים לגישתי, כאלף עדים, על היעדר נכסים אחרים. לא מצאתי לנכון לקבל את דברי הנתבעים כי מדובר בסכום פעוט, או הטענה כי התובע אינו מגלה באופן מספק את מלוא נתוניו הכספיים, ולגישתי, די בנתונים אשר נמסרו על ידי התובע כדי לדלג מעל משוכה זאת.

7.      זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית, אחת מהזכויות הראשונות במעלה. מימושה של זכות הגישה הינו מנשמת אפה של שיטת המשפט הנהוגה בישראל, ואולם בצד חשיבות זכות הגישה לערכאות - עומדת מטרת החיוב באגרת בית-משפט, שנועדה, בראש ובראשונה, לממן את השירותים המוענקים על-ידי המדינה למי שבא בשעריו בבקשת סעד, וכן מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, על דרך של הגשת תביעות סרק או תביעות בסכומים מופרזים (ר': המ' 502/59 בנין וביצוע ואח' נ' קסטיאל ואח', פ"ד יד (1) 675).

8.      לפיכך, בצד שקילת חוסר יכולת כספית של התובע, יש לשקול גם את סיכויי התביעה (ר': בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מ"י, [פורסם בנבו]). לעניין פטור מאגרה, די כי התובע יצביע על סיכוי כלשהו לזכות בתביעתו, ושנימוקיו אינם מופרכים מעיקרם (ר': בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383). לפחות בשלב זה, לא ניתן לומר כי התובענה מופרכת מעיקרה (וכידוע, אין בשלב זה מנתחים את סיכויי התביעה, ודי בסיכוי כלשהוא).

9.      מעיון בכתב התביעה שהגיש התובע, עולה כי התובע דורש סכום ניכר בגין הפגיעה בשמו הטוב, בסך 300,000 ש"ח, בגין פרסומים אשר בוצעו לכאורה במסגרת אותה תכנית רדיו - תכנית רדיו אשר הוא השים עצמו במרכזה פעמים רבות (כעולה מכתב התביעה). בענייננו, סבורני כי התובענה נוקטת בסכום ניכר ומופרז.

10.  לגישתי, תובענות בעילת לשון הרע, אמורות להתקבל בפטור מאגרה, במשורה בלבד, שכן הגם שטוען התובע ששמו הטוב נפגע, עדיין שאלת הנזק הנתבע אמורה להיות מידתית. גם אם מדובר בפרסום שאינו חוסה תחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע (ומוקדם לקבוע בשלב זה אם כך הוא המצב, אם לאו), הרי שסבורני שהשימוש במשאב הציבורי אמור להיות במשורה, על מנת שלא יהא ניצול לרעה של האפשרות לקבל פטור "בשל עוניו".

11.  לאחר קריאת הבקשה ועיון בכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובענה הינה ניכרת (ועל גבול המופרזת), וככל שחפץ התובע באכיפת האינטרס של שמו הטוב, סבורני כי עליו לשאת בתשלום האגרה, או לכל הפחות לצמצמו לטווח הסביר והראוי בהקשר זה.

12.  תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית-משפט נועדה לא רק לממן את השירות המשפטי, אלא גם למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי בדרך של הגשת תביעות סרק, תביעות מוגזמות או מנופחות. בעניין דנן, גם בהנחה כי התביעה מקימה עילת תביעה, הרי שאין בה כדי לבסס את גובה הסעד הנתבע, שכן סכום הפיצוי נקבע בעלמא.

13.  לאור האמור, ניתן בזאת לתובע פטור חלקי מתשלום אגרה, בהיקף של 50,000 ש"ח(בזיקה ובהיקש מהוראות סעיף 7א (ב) לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965). בנוגע ליתרת הסכום הנתבע (250,000 ש"ח) - התובע ישלם יתרת החיוב האגרה בגין החלק היחסי עד ליום 30.9.2013 (או שיתקן התובענה ויעמידה על הסכום לגביו ניתן פטור).

14.  ת.פ. ליום 2.10.2013.

15.  למען הסר ספק, המועד להגשת כתב הגנה או בקשות מקדמיות אחרות (בהקשר של החלטתי מיום 15.7.2013) מוארך עד לאחר חלוף 30 ימים מהמועד האחרון אשר נקבע לתשלום האגרה, כאמור לעיל.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: